בול ל"ג בעומר

ספירת העומר

התקופה שבין חג הפסח ובין חג השבועות מכונה בשם "ספירת העומר", ובמהלכה נדרשו בני ישראל לספור מידי יום במשך חמישים יום את פרק הזמן שבין תחילת קציר השעורים ועד להבאת הביכורים מן התבואה החדשה לבית המקדש. המקור למצווה מופיע בספר ויקרא (פרק כ"ג, פסוקים ט"ו–ט"ז): "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת... שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה", והיא מופיעה שוב בספר דברים (פרק ט"ז, פסוקים ט'–י'): "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפׇּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת". הציווי הכפול לספור גם ימים וגם שבועות הוביל לקביעת נוסח הספירה המסורתי אשר דוגמה ממנו משובצת במעטפת היום הראשון.

במקור הייתה תקופת ספירת העומר תקופה של שמחה, אולם לאחר חורבן בית המקדש השני היא הפכה לתקופה של אבל. על פי המסורת מתו בתקופה זו רבים מתלמידי רבי עקיבא, וימי ספירת העומר הפכו לימי זיכרון לאסון.     

יום ל"ג בעומר

על פי המסורת ביום השלושים ושלושה של ספירת העומר הפסיקה התמותה בקרב תלמידי רבי עקיבא, ויום זה הפך ליום של שמחה אשר חותם את תקופת מנהגי האבלות הנהוגה במהלך ספירת העומר. בקרב הציבור הרחב נתפס יום זה כמועד בו ניתן להסתפר, או לקיים שמחות משפחתיות דוגמת חתונות.

הדלקת המדורות

לחגיגות יום ל"ג בעומר נקשרו עם השנים מנהגים שונים, אשר המרכזי שבהם התמקד בהילולה של רבי שמעון בר יוחאי במירון. הדלקת האש המסורתית הנהוגה במסגרת הילולה זו התרחבה עם השנים והפכה לאחד המאפיינים הנפוצים של החג.  

ביטוי חשוב של ל"ג בעומר, אשר זכה להדגשה מיוחדת בדורות האחרונים, התמקד בקישור שבוצע בין ימי ספירת העומר ובין מרד בר כוכבא. הסיפור העממי שפשט תחילה במזרח אירופה ולאחר מכן בארץ ישראל של הציונות המתחדשת האדיר את הדלקת המדורות בחיק הטבע כביטוי של "צבאיות" מדומיינת, אשר הפכה לאירוע חברתי המבוסס על חבורת צעירים המתאספים לאחר השקיעה, מדליקים מדורה, שרים בצוותא ומקיימים פעילות חברתית מגוונת.

עיצוב הבול מציג חבורה של בנות ובנים המכונסת סביב מדורה דולקת ומבלה את זמנה בשירה, נגינה וריקודים. אחד הילדים משחק בחץ וקשת, כרמז למשחקי הילדים במזרח אירופה, וכמובן, האוכל הוא חלק בלתי נפרד מן הפעילות, בין אם מדובר בתפוחי האדמה המסורתיים האפויים באפר המדורה ובין אם מדובר בשיפודי מרשמלו.

צפיפות היישוב העירוני בישראל המודרנית, מיעוט המגרשים הריקים במרכזי הערים בהם ניתן להתכנס ולקיים את מנהג הדלקת המדורות העממיות, והמודעות הגוברת לבעיה האקולוגית הכרוכה בהבערת המדורות, הפך את המנהג הזה לסיפור נוסטלגי עבור רבים מילדי ישראל. עם זאת, בסיפורי המסורת מנהג זה נותר כאחד מסימני ההיכר הבולטים של החג, לו שותפים רבדים רחבים בקרב האוכלוסייה היהודית.