מועדים התשפ"ו - שבועות

כשהיה בית המקדש קיים, חלה בשלושת המועדים העיקריים בלוח השנה היהודי מצוות עלייה לרגל לירושלים: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר... לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם... וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה, וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ" (שמות פרק כג, פסוקים יד–יז).

שלושת הבולים של הסדרה מציגים את שיירת עולי הרגל העושה את דרכה לעבר ירושלים, כשהצועדים נושאים עימם את המנחה הרלוונטית לחג. תיאור ססגוני של העלייה לרגל מופיע במשנה: "כיצד מעלים את הביכורים?  כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד... היה הממונה אומר "קומו ונעלה ציון, אל ה' אלוהינו"... הקרובים מביאין תאנים וענבים, והרחוקים מביאין גרוגרות וצימוקים. והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו, והחליל מכה לפניהם" (מסכת ביכורים פרק ג, הלכות ב–ג).

בכל אחד מן המועדים הביאו עימם עולי הרגל את ביכורי הגידולים החקלאיים שהבשילו בסמוך לחג. רבי עקיבא פירט את הרכיב העיקרי שהעלו לבית המקדש בכל חג: "הבא עומר שעורים בפסח, שהוא פרק שעורין, כדי שתתברך עליך תבואה. הבא חטים בכורים בעצרת [שבועות], שהוא פרק אילן, כדי שיתברכו עליך פירות אילן. הבא ניסוך המים בחג [סוכות], כדי שיתברכו עליך גשמים" (תוספתא, מסכת סוכה פרק ג). בהתאם, בבול המוקדש לחג הפסח האישה מחזיקה בידיה עמיר שיבולים גדול של שעורים, אשר זה עתה נקצרו; בבול המוקדש לשבועות נושאת האישה במגש שעל ראשה שיבולים של חיטה לצד פירות משבעת המינים ("אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינים" [מסכת ביכורים, פרק א', הלכה ג']); ובבול המוקדש לחג הסוכות, החג החותם את השנה החקלאית, הגבר מחזיק בידיו את ארבעת המינים.

שיירת העולים לרגל, המחברת את שלושת בולי הסדרה, ממחישה את מעגל השנה החקלאית שבני ישראל נהגו לציין בתקופת בית המקדש, ושההתיישבות היהודית חידשה בארץ ישראל בדורות האחרונים.