גיליון תעשיות הטקסטיל בארץ ישראל - סריג תעשייתי

תעשיות הטקסטיל בארץ ישראל - סריג תעשייתי

תעשיית הטקסטיל בישראל החלה במסגרות של הכשרה מקצועית, והתפתחה ביוזמות של מהגרים יהודים שהקימו תעשייה במודל משפחתי. לאחר הקמת המדינה התפתחה תעשיית הטקסטיל בעידוד מוסדות המדינה. 

בעקבות מדיניות עידוד של הממשלה בשנות החמישים להקמת מפעלי טקסטיל כמקורות עבודה ופרנסה באזורי הפיתוח הוקמו מפעלי סריגה 'אומן' באופקים ו'גיבור' בקריית שמונה, מפעל האריגה 'פולגת' בקריית גת, 'בשן' – תשלובת צביעה והדפסת בדים בבית שאן, ובדומה לו גם מפעל 'כיתן' בדימונה. במסגרת זו הוקם גם מפעל 'דלתא' לסריגת הלבשה תחתונה בכרמיאל בשנת 1975, אשר פועל עד היום.

עד שנות התשעים של המאה העשרים הייתה תעשיית הטקסטיל מהמובילות במשק הישראלי. עם החתימה על הסכמי סחר גלובליים הלכו המפעלים ונסגרו, וכיום חלקה בתעשייה המקומית מצומצם מאוד.

במפעל יוצרו סריגים שיועדו ללבוש ואופנה. המוצרים כיוונו ליצוא, לאופנה עילית בארץ ובחו"ל.  בשנותיו הראשונות ייצא המפעל סריגים גם למצרים, לבנון, סוריה, עיראק וטורקייה. רבים מהדגמים המוקדמים היו פרי יצירתה של לילי מלחי, בת המשפחה ומהנדסת טקסטיל במקצועה. הגזרות היו מעודכנות ברוח התקופה, והדגמים והצבע עוצבו לחברה עירונית בורגנית. בהמשך עוצבו הדגמים גם ע"י מעצבים מחוץ למשפחה, כמו גדעון אוברזון ודורין פרנקפורט.

בשנים שלאחר הקמת המדינה שגשג המפעל, צבר מוניטין וייצא סחורה בסך כמיליון דולר בשנה.

בגיליון 15 בולים